אמנון גברט
אמנון נולד בתשעה ביוני 1985, אח לנדב ונועה. הוא היה בעל שיער בהיר ועיניים כחולות. הוא היה במעון ביובלים מגיל 10 חודשים, ואחר-כך בגן של אנט. כשהיה בן 6 נולד לו אח, עודד.
אמנון היה ילד שקט. הוא היה משחק במשהו, מתרכז מאוד, ובמשך זמן רב אפשר היה לחשוב שאין איש בבית. הוא אהב לשחק ב"לגו" והיו לו המון חלקים. בגיל 9 התחיל אמנון ללמוד נגינה על פסנתר. הוא למד 5 שנים אצל איתן ורדי, ואחר-כך ניגן בחלילית.
אמנון היה בחוגי-סיירות של הקק"ל מכתה ה', והדריך מאז כיתה י'. הוא התעניין מאוד בניווט ובגיאולוגיה, והיה מארגן טיולים למופת – לחבריו ולחניכיו. היה לו תרמיל-גב שנתפר במיוחד עבורו בידי מומחה, והוא היה בקיא בכל מה שצריך לדעת על ציוד לטיולים. אמנון היה ידוע כמדריך אחראי שאפשר לסמוך עליו, והחניכים שלו פזורים ברחבי הארץ.
בכתה ח' התחיל אמנון להשתתף בשיעורי העשרה במכללת אורט בראודה שבכרמיאל, ובכיתה י"א השתתף באולימפיאדה בפיסיקה, ועבר בהצלחה שני שלבים.
כששאלו את אמנון מה שלומו, היה נוהג לענות "הכול טוב" או "הכול מצוין", ולפעמים – "הכול סבבה".
לקראת כתה י' בחר אמנון להרחיב במקצועות הפיסיקה והאלקטרוניקה, בנוסף על מתמטיקה ואנגלית. בכתה י"א הוא עמד בראש קבוצה של חבריו מיובלים שהשתתפה בפרויקט "רובונר". בתחרות הארצית שנערכה בבאר-שבע זכתה הקבוצה של אמנון במקום הראשון. בעקבות הזכייה הם נסעו לארצות-הברית והשתתפו בתחרות העולמית. אמנון היה אשף מחשבים, ושלט במקלדת כאילו היו אלה קלידים של פסנתר.
אמנון היה ילד צנוע, והיה צריך ללחוץ עליו שיסכים לקנות בגד חדש או כל חפץ אחר. גם בשנים הבאות, כשהיה בגרעין ובצבא, הוא השתדל להוציא מעט, לא ביקש כסף, ותמיד אמר שהוא לא צריך כלום.
אמנון וחבריו הקימו את גרעין "צוריעז" של חוגי-סיירות בסוף כיתה י"ב. הם היו בשנת שירות בעכו, הדריכו בחוגי-סיירות בצפון הארץ, ואף העבירו שיעורי הישרדות בבי"ס משגב. אמנון היה אחד האנשים המובילים בגרעין, ניהל את כל הצדדים הכלכליים, והיה אהוב על חבריו. בנובמבר 2004 הוא החל את השירות הצבאי בנח"ל, בפלוגת בני-גרעינים של גדוד 50.
בנובמבר 2005 אושפז אמנון בבית-חולים פסיכיאטרי, לאחר שהיה לו התקף פסיכוטי קשה. במהלך האשפוז הסתבר שההתקף נגרם בשל בעיה אורגאנית בבלוטה האחראית על הסידן בגוף. לאחר שישה שבועות הוא שוחרר במצב טוב יותר אולם היה עליו לעזוב את הצבא. לאחר שנדחתה בקשתו לחזור לצבא כמתנדב, הוא לא ויתר והחליט להצטרף לפרק המשימה של הגרעין – עבודה בבתי-ספר בבאר-שבע. בתקופה הזאת הוא חש עייפות, כנראה בהשפעת התרופות שקיבל. הוא הרגיש את הפער שנוצר בינו לבין חבריו, בהשוואה לתקופה שלפני מחלתו.
במוצאי שבת, 25 במרס 2006, התאבד אמנון בבית.
אמנון הוכר כחלל צה"ל.
יהי זכרו ברוך