נילי לבנה 

נילי לבנה  1946 – 1984
 

נילי לבנה הלכה לעולמה כשהיא בת 37, זמן קצר אחרי עלייתנו ליובלים.

גדלה בחיפה, למדה בבית הספר הריאלי והשלימה תארים ראשון ושני בהנדסת חשמל בטכניון. לאחר מכן עבדה ברפא"ל. במשך שנות לימודיה ועבודתה בהנדסת מיקרוגלים, הייתה כמעט תמיד מהנדסת יחידה בין גברים ונאבקה על מקומה בהומור וברוח טובה.

בכל שנות היכרותנו וחיינו יחד נמשכה נילי לקטבים מנוגדים ולפעמים אף נקרעה ביניהם. בית הוריה היה בית מסורתי, שומר שבת ושמרני. החברים שבחרה, אני ומשפחתי חילונים וליברלים. נילי שאהבה את בני משפחתה וחבריה מצאה את עצמה לא פעם במחלוקת ונדרשה לבחירות שלא רצתה בהן. בכל זאת חייתה נילי בשלום עם העולם. היא אהבה קולנוע ותיאטרון ותמיד היו סביבה המצחיקים שבחבורה.

לאחר לידת בננו הבכור, אורי, יצאנו לארה"ב ושם נולדו אפרת ואילן. נילי העדיפה, למספר שנים, את גידולם על פני העבודה. בסוף תקופה זו התברר שהיא חולה במחלה ממארת. התמודדותה הייתה כדרכה בין שני קטבים: מצד אחד, הסתכלה והבינה בברור את מחלתה, הטיפול בה וסיכוייה להחלים, ומצד שני, ניסתה להתעלם, אולי אף להכחיש ולחיות עבור ילדיה ומשפחתה חיים ללא המחלה הנוראה הזו.

במצב זה הגענו ליובלים ונילי אף חזרה לעבוד ברפא"ל. לאחר כמה חודשים מצבה החמיר ולא היה ניתן עוד לחיות בשני העולמות.

נילי נשארה בבית כמעט עד יומה האחרון כאשר ילדיה ומשפחתה סביבה ואף ניסתה להיפרד מאתנו בסוף.

ביוני 1984 , פחות משנה לאחר שבאנו ליובלים נפטרה.

במשגב עוד לא היה בית קברות ונילי הובאה למנוחות בחיפה.

נילי הייתה רוצה שבדברי הזיכרון האלו יהיה משהו שיביא את הקורא לידי צחוק או לפחות יעלה חיוך.

אני לא ניחנתי בכישרון שהיה לה לכך ולכן אסתפק באמירה זו.

בחודשים האחרונים לחייה של נילי התגלו פניה היפות של יובלים שרבים מחבריה לא הכירו אותנו קודם. למרות חרדה שעורר מצבה, רבים תמכו, עזרו ועודדו בכל מקום אפשרי.

אני שמח להזכיר זאת ומודה על העזרה והתמיכה שקיבלנו.

גן נילי ביובלים נקרא על שמה.

יהי זכרה ברוך.