עמיהוד נוב 

עמיהוד נוב 1933- 1995
 

עמיהוד, יליד המושבה הרצליה, היה כל חייו קשור לאדמה. בילדותו – בין הפרדסים במושבה, בנערותו – בבית הספר החקלאי פרדס-חנה, בצעירותו – כחייל בהיאחזות הנחל בעין-גדי, כסטודנט שחיפש פתרונות למצוקת יובש האדמה בארץ - בלימודי הנדסת מים בברקלי-קליפורניה, ובבגרותו – כשזכה להיות בין מקימי יובלים שאליה הגיע עם יעל ועם ארבעת ילדיו אהוביו: עודד, יובל, מיכל ותמר. ביובלים השקיע את אהבתו לאדמה בכל אבן שאסף לטרסות שבנה במו ידיו ובעצי הפרי שנטע ביניהן.

כבר בצעירותו, בשנים שבהן אופנת הטיולים בעולם עדיין לא כבשה את לבם של הצעירים, הרבה עמיהוד לטייל בעולם. כשסיים את לימודיו בארה"ב יצא עם תרמיל על הגב, ובמשך שנה תמימה טייל באירופה בטרמפים, למד להכיר אותה היכרות קרובה, ואסף חוויות שמעטים זכו בהן: חוויות שהיו במשך שנים חלק מן הקינוח בארוחה המשפחתית סביב שולחן השבת.

בבית הוריו ספג עמיהוד אהבה גדולה לספר ולשפה העברית. הספרייה בבית מנתה מאות
רבות של ספרים שאת כולם הוא קרא והכיר לעומק, ורק ביובלים יכול היה למצוא בשבילם
די קירות כדי להשכינם על מדפים… השפה העברית הפכה בשבילו בסיס לקריירה שנייה – עריכה לשונית, שהייתה תחום עיסוקו כשעבר לרפאל, אחרי פרישתו מעבודתו כמהנדס מים בתה"ל.

עמיהוד היה גם אוהב מוסיקה מושבע. הכיר תקופות מוסיקליות והיה בקי בסגנונותיהן.
היכרותו עם יצירותיהם של גילברט וסליבאן עוררה בו רצון לחבר מלים שתתארנה סיטואציות שונות מחיי יובלים ולהתאימן למוסיקה מתוך היצירות שנראו לו מתאימות למטרה זו. משסיים לכתוב, הציע לבצע את היצירה הגמורה באירוע שיציין את שנת העשור, והצעתו התקבלה.
ותיקי יובלים עדיין זוכרים את הערב החגיגי שבו, במילים ובמוסיקה, כשלביצוע נרתמים רבים מאד מחברי הקהילה, הועלה סיפורו של היישוב בעשר שנות קיומו. 

ללא ספק, מאחורי הדחף ליזום, לכתוב, להתאים מוסיקה ולברך בצורה מיוחדת את הישוב ותושביו ביום חגם עמדה האהבה הגדולה ליובלים. יובלים הייתה בשביל עמיהוד הגשמה של חלום, שנקטע כשקיבל דום לב ונפטר בעת שהיה בשבתון בסטנפורד שבקליפורניה.

יהי זכרו ברוך.