אליעזר תורג'מן 

אליעזר תורג'מן    1952-2001

אליעזר נולד בעכו.

סיפור חייו נטוע בימי ראשית המדינה: הורים שעלו ממרוקו ב- 1949, מעברת אוהלים בפרדס-חנה,  שנים של מצוקה, קשיי פרנסה ומאבק הישרדות.

בין בילוי בשיכוני העולים בעכו לחוף הים ומרחביו, גדל לו הילד אליעזר והפך לנער ועלם, מדריך בתנועה וחייל בצה"ל, צנחן ומפקד ואחר כך סטודנט בטכניון ומהנדס בניין, בעל לאישה ואב לחמישה.

אליעזר היה אדם יוצר. יחד עם דלית אשתו ייסדו כאן בלב הגליל את חברת הבניה המשפחתית, את "תורג". במשך השנים ניכרו טביעות אצבעותיו בעשרות מבנים הפזורים ברחבי ארץ הצפון, מזיכרון יעקב ועד קריית שמונה.   

כחלוץ אמיתי גידל, פיתח, ובמסירותו הטמיע  בתורג  ערכים של יושר, חריצות ומקצועיות לעילא, ובתוך עולם העסקים התובעני - לא ויתר על "היסוד האנושי" שהיה הוא עצמו.  

בתוך תוכו אליעזר ידע שהחיים קצרים. מאז הקרב הנורא ב"חווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים – נהג לומר שהמוות אורב בפינה ולכן כל יום שניתן לנו הוא מתנה חד פעמית. הוא גמע את החיים וניסה להספיק הכול: משפחה ועבודה, אתגרים ומשימות, ילדים ואהבה.

התנסה בתחביבים, הוא למד לצלול, גלש במדרונות מושלגים, רכב על אופניו ואפילו ניסה כוחו ברחיפה. לכל מקום צירף אליו את המשפחה, לשעות קסומות של בילוי משותף. אהב שירה ושירים, וחלם – יום אחד אולי לנגן בפסנתר .

אליעזר היה אדם אוהב. התא המשפחתי הקטן שהקימו הוא ודלית, עם חמשת הילדים – יובל, שירה, עמיחי, רננה, אייל – היה עבורו עוגן, משענת, מקור חיים וכוח.  מהבית הזה ביובלים יצא כל בוקר לעוד יום של יצירה ועמל, ואל הבית הזה חזר בערב, ובליבו אהבה גדולה ותודה על היש.

אליעזר אהב את תחושת המרחבים, החופש, הגבהים, הוא אהב להשתעשע בין העננים ובמיוחד
בשעת בין ערביים – כאשר השמש והעננים שיחקו להם משחקים של אור וצל, אז היה צולח אותם בחרטום מטוסו הקטן וצוהל באושר כמו ילד שגילה את העולם.

הטיסה האירובטית הייתה חביבה עליו מאד. כאשר חברו הטייס הזמין אותו ביום רביעי
אחר-הצהריים לטיסה בצוותא – נענה בשמחה. זאת אמורה הייתה להיות טיסה מענגת במיוחד.

אבל... משהו השתבש. המטוס התרסק, הטייס ואליעזר נהרגו במקום.

אליעזר לא כאן, אבל כל מה שנגע בו בעודו בחיים – ממשיך וחי ונושם ומשמר את היותו אתנו לתמיד, באהבה וגעגועים.