אשל בן-משה
אשל בן – משה 1975-1996
אשל נולד באוגוסט 1975 בקיבוץ מצובה. את שנות ילדותו הראשונות עבר בקיבוץ, ובהיותו בן 11 , עזבה המשפחה את מצובה ועברה ליובלים. אשל שהיה ילד מאד קשור למשפחה - שמח על המעבר וקיווה שהמעבר ליישוב קהילתי יעשיר את חיי המשפחה.
אשל נקלט מהר במשגב , ובהיותו ילד מאד חברותי - מצא לעצמו ידידים וחברים רבים בסביבתו החדשה. בכל שנות בגרותו ונערותו במשגב בלט אשל במעורבותו החברתית ותרומתו בארגון מסיבות ומשחקים במגרש הספורט. בדרכו למגרש לא החמיץ ביקור במכולת לצורך "תדלוק" בשוקולד או ממתק אחר.
אשל היה ילד שמח שאהב לבלות והחיוך הרחב היה מסימני ההיכר שלו. בית הספר, לעומת זאת לא נכלל בין אהבותיו הגדולות , או כלשונו : " המערכת לא הבינה אותו והוא לא הבין את המערכת". לא אחת שמעו הוריו תלונות מהמורים על פוטנציאל ויכולת שלא ממומשים.
אשל אהב במיוחד ספורט (כדורגל וכדורסל) וריקודים - בילוי אותו לא החמיץ בחופשותיו מהצבא. מגיל צעיר הייתה לו חיבה מיוחדת לחיות בית . תחילה גידל חתולים וביובלים אימץ וגידל שתי כלבות. במיוחד היה קשור לכלבתו האחרונה - "שלג" , שהשיבה לו אהבה רבה בכל פעם שהגיע מהצבא. לאשל היה חשוב מה קורה במדינה ולפני הגיוס גילה מעורבות פוליטית בצד השמאלי של המפה.
כמו עם החברים כך גם בתוך המשפחה - אשל היה ילד שאכפת לו, תומך ועוזר, קשוב ורגיש. קשריו עם ההורים, אחותו ואחיו, כמו גם עם המשפחה היותר מורחבת - היו חשובים לו ביותר, ותמיד נהג לשתף את המשפחה בכל העובר עליו , ואהב את האירועים המשפחתיים.
אשל התגייס לצה"ל באוגוסט 94 לפלוגת ההנדסה, הפלחה"ן, של חטיבת הנח"ל. פלוגת ההנדסה היא אחת מתוך שלוש פלוגות חטיבתיות - הפלחה"ן, פלוגת הסיירת ופלוגת הנ"ט. חיילי הפלוגה עוברים מסלול מפרך של שנה וחצי , עד קבלת אות הלוחם. מרגע שהתגייס ליחידה – אהב אשל את השירות בה , את חבריו לצוות ואת המפקדים.
אשל שובץ כמקלען מא"ג , תפקיד מרכזי ולא קל בצוות. הצוות סיים את מסלול ההכשרה בפברואר 1996 , לאחר השלמת מסע בן למעלה מ - 100 ק"מ לפסגת המצדה.
לאחר כשנה בצבא עלה אשל עם הפלוגה למוצב דלעת שברצועת הביטחון בדרום לבנון , למשך 4 חודשים. בסיום הפעילות המבצעית השלים הצוות את מסלול ההכשרה , ואשל הספיק להשתתף בבר המצווה של יונתן אחיו הצעיר.
במרץ 1996 עלתה הפלוגה ואשל בתוכה, פעם נוספת למוצב דלעת . הקו היה הפעם חם במיוחד, והמוצב ספג הפגזות מדי יום. כתוצאה מהתחממות האזור יצא צה"ל באפריל למבצע "ענבי זעם" , שנועד לאפשר הסכם הבנות טוב יותר עם ארגון החיזבאלה.
אשל יצא לחופשתו האחרונה , עם סיום המבצע . בחופשתו לקח חלק בחתונת דודתו, יום ההולדת של סבו , ואף הספיק להשתתף בטורניר כדורסל משפחות במשגב ולזכות עם משפחתו במקום הראשון. למעשה הייתה זאת פרידתו של אשל ממשגב - אותה כל כך אהב.
בליל התשיעי ביוני יצא כוח של 13 לוחמים ממוצב דלעת לביצוע מארב בוואדי באזור העיירה נבטיה. אשל היה בין לוחמי הכוח.
למחרת - 10.6.96 , בארבע ושלושים בבוקר התקפל המארב והחל בתנועה חזרה למוצב. מיד עם תחילת התנועה , ומטווח של מטרים ספורים נפתחה על הכוח אש חזקה. במטח הראשון נפגעו ונהרגו שני הקצינים שהיו בראש הכוח. שני לוחמים נוספים נפגעו ונהרגו בהמשך הקרב. אשל , שהיה בחלקו האחורי של הכוח השיב אש ואף דילג ושיפר עמדות. הקרב נמשך מספר דקות כשאש תופת נורית על הכוח ממספר מוקדים.
לקראת סיום הקרב נפגע אשל ונהרג. הכוח הצליח לפגוע ולחסל את אחד המחבלים.
אשל הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במשגב בהיותו בן 21.