יעל ליכטר 

יעל ליכטר 1945-2004
 

יעל, בת קבוץ דפנה, נולדה בביה"ח "פוריה" שבטבריה, בשישי באפריל, 1945 – כ"ג ניסן, תש"ה, בת בכורה למרים ומנחם ריזל, חברי הקבוץ וממקימיו. היא נפטרה כבת יובלים, בביה"ח "איכילוב-סוראסקי" שבתל אביב, בעשרים במאי, 2004 – כ"ט אייר, תשס"ד.

יעל נולדה וגדלה בקבוץ דפנה. מילדותה גילתה כישרונות רבים, אהבה מוסיקה, למדה וניגנה בפסנתר. בנוסף, בלטה מאד ביכולת הכתיבה המיוחדת שלה, בקולה הערב והחם שבזכותו התבקשה לשיר באירועים שונים בקבוץ וכן בכישרון הריקוד שלה. ככל ילדי הקבוץ, למדה – בביה"ס "הר וגיא" - ובצד זה עבדה בענפים שונים בקבוץ. בנעוריה המוקדמים החלה לכתוב טקסטים לחגיגות ולחגים ומלים לפזמונים. היא התגלתה גם ככוריאוגרפית מוכשרת מאד והתבקשה גם להיות המנחה והקריינית בטקסים ובאירועים השונים של הקבוץ. היא הפכה להיות הדמות המרכזית בקבוץ בכל הקשור לתרבות והצטרפה לוועדת התרבות של הקבוץ. בנוסף לארגון האירועים והחגים בקבוץ היא השתתפה בהם כזמרת, כרקדנית מחוננת מאד וככותבת אהובה.

עם תום לימודיה ב"הר וגיא" עברה יעל לחיפה כקומונרית ושמשה, עד להתגייסותה לצה"ל, כמדריכה בתנועת הנוער "המחנות העולים" בשכונת נוה שאנן שבחיפה, שאליה תחזור כעבור שנים אחדות.

עם התגייסותה לצה"ל, הצטרפה ללהקת הריקוד של הנח"ל. בהמשך, עברה קורס מ"כים ולאחר מכן קורס קצינות שלאחריו שמשה כקצינת החינוך של הנח"ל בדרום. לאחר שחרורה מהצבא נשלחה על-ידי הקבוץ למרכז החינוכי "אפעל", שם עסקה בארגון סמינרים, בפעילויות הניהול השונות ובין השאר נבחרה לסייע ליצחק טבנקין.

עם תום הפרק הזה חזרה יעל לדפנה, ושם עבדה בגני הילדים וחזרה גם לפעילות התרבותית בקבוץ. לאחר כשנה, בקשה לצאת ללמוד והקבוץ אִשֵׁר לה – כרוח הימים ההם – למודים אקדמיים. יעל החלה את לימודיה בחוג לפילוסופיה ובחוג לספרות כללית באוניברסיטת חיפה. כבר בעת לימודיה לתואר הראשון התבקשה לשמש כמתרגלת ומדריכה לסטודנטים בחוג לספרות, ועסקה בכך במקביל ללימודיה וגם לאחר סיומם, במשך מספר שנים. בעת לימודיה גרה בשכונת נוה שאנן בחיפה, ושם – בשנת 1973 – פגשה את יעקב, בן חיפה. הפגישה הייתה לאהבה, אך הקשר נותק לכמעט שנה בשל פרוץ מלחמת יום הכפורים. בעת המלחמה ותקופה מסוימת לאחריה, התגוררה יעל בדפנה.

עם שוך סערת המלחמה וכל האירועים שאחריה, חזרה יעל לחיפה. היא ויעקב עברו לחיות יחד ועד מהרה החליטו להינשא. החתונה נערכה על הדשא בקבוץ דפנה, ביום הארבעה באוגוסט, 1974, ט"ז באב, תשל"ד. הזוג הצעיר בנה את ביתו בחיפה, ויעל המשיכה בעבודתה באוניברסיטה.

בשנת 1975, החלו בני הזוג באריגת חלום על הקמת ישוב כפרי בגליל. החלום הזה קרם עור וגידים וברבות השנים – בהשתתפות חברים שהצטרפו לגרעין - הניב בתחילת שנות השמונים את הישוב יובלים בגוש שגב שבגליל ואת צורת ההתיישבות הקהילתית בישראל. אותה התנופה והאנרגיה הביאה להקמת הישובים עצמון וגילון, גם הם בגוש שגב. יעל הייתה שותפה פעילה מאד במשך שבע שנות ההתארגנות וההקמה, ובדרכה העדינה ויחד עם זה הנוכחת מאד, השפיעה רבות על עצוב דמותו העתידית של הישוב שבדרך.

בעשרים וארבעה באוקטובר, 1975, י"ט חשון, תשל"ו, נולדה בחיפה מעין, בתם הבכורה של יעל ויעקב, ושנתיים מאוחר יותר - בעשרים ותשעה באוקטובר, 1977, י"ז חשון, תשל"ח - נולדה, גם היא בחיפה, אחותה הצעירה עפרי. באותה תקופה גדושה ועסוקה, שבה הייתה יעל אם צעירה ומעורבת מאד גם בהקמת יובלים, היא החלה בלמודים ברפוי בעסוק באוניברסיטת חיפה.

לאחר תום לימודיה עברה יעל לעסוק בתחום זה – בתחילה בתחום בריאות הנפש, לאחר מכן גם בתחום הגריאטרי, ובהמשך – לאחר שהמשפחה עברה לחיות ביובלים – התרכזה בתחום שאותו אהבה מכל ובו פרחה: תחום הגיל הרך.

באוגוסט 1982 (אב תשמ"ב) מיד עם הקמת הישוב עברה המשפחה לחיות ביובלים. בסוף שנת 1984 יצאו יעל ויעקב ובנותיהם, במסגרת שבתון, לשנתיים לבוסטון בארה"ב. יעל המשיכה שם בהשתלמויות וגם עבדה במחיצת מטפלים ידועי-שם בתחום הגיל הרך, והעמיקה את הידע בתחום. עם החזרה ליובלים, שנתיים אחר כך, השתלבה יעל בטפול בגיל הרך בקופת חולים, במשרד הבריאות ובמועצה האזורית משגב. היא הייתה קשורה בעבותות של אהבה ומסירות לעבודתה זו והרבתה לדבר על חשיבותו והשפעתו הרבה של הטפול בגיל הרך ובשלבים המוקדמים על גורלו ואיכות חייו של הילד ועל האיש שיצמח ממנו. במשך הזמן רכשה לעצמה מוניטין של מטפלת ומאבחנת יוצאת דופן, שהקדימה את זמנה, בקרב עמיתיה, בצוותי המטפלות, בגני הילדים ובפעוטונים בהם עבדה ובקרה. מעבר לידע העמוק שלה ולמקצועיותה הרבה, התבססה עבודתה על אישיותה המיוחדת, על יכולת ההקשבה וההתבוננות שלה, על השקט והשלווה המקצועיים שהביאה עמה, על עומק מחשבתה ויכולת ההפשטה הפילוסופית שלה, מוכנותה להדריך במלים פשוטות, בנועם רב ובדוגמה אישית את מי שנדרש ועל האהבה והאמפתיה שרחשה למטופליה הרכים ולמשפחותיהם. עמיתיה ראו בה מטפלת מחוננת ומיוחדת ופורצת-דרך בתחומים רבים. יעל זכתה להערכה גדולה מאד, לדברי שבח ולאהבה רבה גם מן המשפחות שבהן טפלה.

בשנת 1998 חלתה יעל בסרטן-השד. יעל נאבקה במחלה בדרכים שונות, באמצעות הרפואה הקונבנציונאלית וגם המשלימה וההוליסטית. על אף שהאמינה שתגבר על המחלה ותוכל לה, המחלה חזרה ונשנתה בעקשנות. לאחר כמעט שש שנים החליטה יעל לחדול מהטיפולים הקונבנציונאליים שפגעו בגופה, ולנסות שיטות אחרות. היא נסעה עם מעין לברזיל לנסות שיטות רפוי הנהוגות שם, ולאחר זמן נסעה עם חניתה גיסתה למרכז רפוי יוגי בהודו. מיד עם נחיתתה בישראל היא הובהלה לבית החולים ויומיים לאחר מכן נפטרה. יעל נקברה בבית העלמין של משגב.

מאז פטירתה, מקיימת המחלקה לחינוך במועצה האזורית משגב, בשיתוף אוניברסיטת חיפה, ערב עיון, בתחום החינוך והטפול בגיל הרך, המוקדש לזכרה של יעל ליכטר.

יהי זכרה ברוך.